עם התפתחות התקשורת, המידע שנדרש להעברת הוא לא רק קול, אלא גם טקסט, נתונים, תמונות ווידאו.יחד עם התפתחות התקשורת הדיגיטלית וטכנולוגיית המחשבים, בשנות ה-70 וה-80, מערכות נשא T1 (DS1)/E1 (1.544/2.048Mbps), ממסר מסגרת X.25, ISDN (Integrated Services Digital Network) ו-FDDI (סיב אופטי). ממשק נתונים מבוזר) וטכנולוגיות רשת אחרות.עם כניסתה של חברת המידע, אנשים מקווים שרשתות העברת מידע מודרניות יכולות לספק מעגלים ושירותים שונים במהירות, כלכלית ויעילה.עם זאת, בשל המונוטוניות של השירותים שלהם, מורכבות ההרחבה והגבלת רוחב הפס, טכנולוגיות הרשת הנ"ל נמצאות רק במקור. שינויים או שיפורים במסגרת כבר אינם מועילים.SDHפותח על רקע זה.מבין טכנולוגיות רשת הגישה לסיבים אופטיים בפס רחב, מערכת רשת הגישה המשתמשת בטכנולוגיית SDH היא הנפוצה ביותר.הולדת SDH פותרת את בעיית חוסר היכולת לעמוד בקצב התפתחות רשת השדרה ודרישות השירות למשתמש עקב הגבלת רוחב הפס של המדיה הנכנסת, ובעיית "צוואר הבקבוק" הגישה בין המשתמש לרשת הליבה. , ובמקביל, היא הגדילה כמות גדולה של רוחב פס ברשת השידור.שיעור ניצול.מאז כניסתה של טכנולוגיית SDH בשנות ה-90, מדובר בטכנולוגיה בוגרת וסטנדרטית.הוא נמצא בשימוש נרחב ברשתות עמוד השדרה והמחיר יורד יותר ויותר.יישום טכנולוגיית SDH ברשת הגישה יכול להפחית את רוחב הפס העצום ברשת הליבה.יתרונות ויתרונות טכניים מובאים לתחום רשתות הגישה, תוך שימוש מלא בריבוי סינכרוני SDH, ממשקים אופטיים סטנדרטיים, יכולות ניהול רשת חזקות, יכולות טופולוגיות רשת גמישות ואמינות גבוהה להביא תועלת, ויתרונות ארוכי טווח בהקמה ו פיתוח רשתות גישה.